מקדש מי סון מהוי אן או מדה נאנג: כרטיסים וטיפים 2027

מקדש מי סון (My Son) הוא עמק של מקדשי לבנים הרוסים של בני הצ'אם, 35 עד 40 ק"מ מדרום מערב להוי אן, פחות משעה בכביש. הכניסה עולה 150,000 דונג למבקרים זרים, כ-6 דולר (כ-22 ש"ח), והאתר נפתח ב-06:00. סעו מוקדם, הקצו שלוש עד ארבע שעות, וצפו לחורבות, לא לאנגקור. המחירים נבדקו באוקטובר 2026.

הנקודה האחרונה קובעת אם הטיול שווה לכם. רוב מה שעמד כאן נמחק בהפצצות ב-1969, ומי שחוזר מאוכזב הוא בדרך כלל מי שמכרו לו עיר אבודה.

מקדש מי סון: מחיר הכניסה ושעות הפתיחה

המחירים תואמים את מדריך התיירות של העיר דה נאנג למי סון. הקופה לא נמצאת ליד המקדשים. מהשער, הסעה חשמלית לוקחת אתכם כ-1.5 ק"מ במעלה העמק, והיא יוצאת כשמספיק אנשים מחכים, לא לפי לוח זמנים. ברגל זה עשרים דקות על כביש סלול. חלק ממוכרי הטיולים עדיין גובים תוספת חג מעבר לכרטיס, אז בדקו את זה אם התאריך שלכם נופל על טט או על חג לאומי.

אין קוד לבוש רשמי, בשונה מהפגודות הפעילות של המקדשים והקברים של הואה. נעלו נעליים עם אחיזה על לבנים רטובות והביאו כובע. בין קבוצות המקדשים יש מעט מאוד צל.

איך מגיעים למי סון מהוי אן ומדה נאנג

מאז איחוד המחוזות ב-2025, מי סון נמצא בתוך השטח המורחב של העיר דה נאנג, ולכן בחלק מהרישומים החדשים כתוב "מי סון, דה נאנג". הוא לא זז. הוי אן היא עדיין הבסיס הקרוב ביותר.

ממרכז דה נאנג הקצו שעה ורבע עד שעה וחצי לכל כיוון. רכב שהוזמן באפליקציה יביא אתכם לשם, אבל נהג שמחכה לכם פשוט יותר מלמצוא נסיעה חזרה מעמק שאין סביבו עיירה. בקשו מחיר שכולל המתנה לפני שאתם יוצאים.

החזרה להוי אן בסירה במורד נהר טו בון, שמציעות כמה חברות טיולים, מוסיפה זמן אבל שוברת את הנסיעה. היא שווה אם אתם לא ממהרים והנהר לא בשיטפון.

האם שווה לבקר במי סון?

כן, אם אתם באים ויודעים מה נשאר. אונסק"ו הכניס את האתר לרשימה ב-1999 כמרכז השמור ביותר של האדריכלות הדתית של ממלכת צ'אמפה, וזה התיאור הכן: זה אתר הצ'אם החשוב ביותר בווייטנאם, אבל הוא אתר פגוע.

רוב האנשים מבלים 15 דקות במוזיאון, 15 דקות במופע המחול וכשעתיים ברגל בין קבוצות המקדשים. המגדלים שנשארו עומדים קטנים, מכמה מטרים ועד אולי גובה של בית דו קומתי. הסיבה לבוא היא הגילופים שנחצבו בלבנים, והם מתגמלים מבט איטי יותר מאשר תמונות בזווית רחבה.

E7 הוא אחד המגדלים הבודדים בעמק שרואים בשלמותם, כולל הגג. צילום: Chainwit., CC BY 4.0.

המקום מתאים למי שאוהב היסטוריה ושקט, והוא משתלב יפה בכמה ימים סביב הוי אן. אם יש לכם שם רק יום פנוי אחד וחורבות לא מעניינות אתכם, הרי השיש בדה נאנג קרובים יותר וקלים יותר.

ההיסטוריה של הצ'אם במאתיים מילים

הצ'אם היו ממלכה הינדואית ששלטה בחוף המרכזי של מה שהיום וייטנאם במשך יותר מאלף שנה. בסביבות שנת 400 לספירה בנה כאן המלך בהדרווארמן הראשון מקדש לשיווה, שנערץ בשם בהדרשווארה, מגן המלכים. המקדש המקורי היה מעץ ונשרף. אלה שבאו אחריו נבנו מלבנים.

בין המאה ה-4 למאה ה-13 העמק התמלא במגדלים. כשהחוקר הצרפתי אנרי פרמנטייה סקר אותו ב-1899, הוא תיעד שרידים של 71 מבנים וקרא להם לפי קבוצות של אותיות, A עד N, וכך הם מסומנים בשלטים עד היום.

כל שורה נכנסת פנימה בכמה סנטימטרים, עד שהקירות נפגשים למעלה. צילום: Gary Todd, CC0.

המגדלים בנויים מלבנים שרופות, והגילופים נחצבו ישר בקירות הגמורים ולא עוצבו מראש. איך הצ'אם הצמידו את הלבנים כל כך חזק זו לזו, על זה עדיין מתווכחים. המגדל היחיד שנבנה מאבן הוא B1.

האתר נמצא בעמק סגור ברוחב של כ-2 ק"מ, מוקף גבעות. הוא נבחר כמקום קדוש, ואותה צורה הפכה אותו במאה העשרים למקום מסתור טבעי.

ההפצצה והמכתשים

בזמן מלחמת וייטנאם, מי סון היה אזור בסיס של הכוחות הצפון וייטנאמיים והווייטקונג. באוגוסט 1969 מטוסים אמריקאיים הפציצו את העמק, ורוב האדריכלות נהרסה בתוך שבוע אחד. מגדל A1, שמשחזרים צרפתים בנו מחדש בסוף שנות השלושים ושרבים ראו בו את מונומנט הצ'אם היפה ביותר בעולם, נשאר ערימת לבנים.

חלק מהמגדלים שרדו רק כעיי חורבות, נתמכים ומקורים מפני הגשם. צילום: shankar s., CC BY 2.0.

מכתשי פצצות עדיין מנקבים את הקרקע בין הקבוצות, והיום הם מכוסים דשא. נפלים פונו מסביב למונומנטים המרכזיים, אבל לא מכל מדרון, אז הישארו על השבילים המסומנים. כאן זו לא פורמליות.

השחזור הגיע בגלים. צוות פולני בראשות קז'ימייז' קוויאטקובסקי עבד כאן מ-1981, והסקר הארכיאולוגי של הודו שחזר את קבוצות A, H ו-K בין 2017 ל-2022. כמה פיגומים וגגות מגן הם חלק מהביקור.

הבסיס הזה נשא פעם את הלינגה של A1, המגדל שההפצצה של 1969 הפכה לערימת לבנים. צילום: Tycho, CC BY-SA 3.0.

מי סון בזריחה או אחר הצהריים

בואו בשעת הפתיחה. הסיבה היא החום והאנשים, לא הזריחה עצמה. גבעות מקיפות את העמק, כך שלא תראו את השמש עולה מעל המגדלים, ו"טיול זריחה" פירושו בעיקר שאתם מגיעים בסביבות 06:00 עד 06:30, לפני אוטובוסי הטיולים.

החלון הגרוע ביותר הוא 09:30 עד 12:00, כשכל טיולי חצי היום מהוי אן מגיעים יחד. סוף אחר הצהריים הוא בחירה שנייה סבירה אם איסוף ב-05:00 לא בא בחשבון, אבל השאירו זמן לפני סגירת הקופה ב-17:00.

רוחב העמק כ-2 ק"מ, והוא סגור בגבעות מכל הצדדים. צילום: Tycho, CC BY 3.0.

ביקור במי סון בגשם

אוקטובר ונובמבר הם החודשים הגשומים ביותר בחוף הזה. האתר נשאר פתוח, השבילים סלולים או עשויים עפר מהודק, וערפל על הגבעות מתאים לחורבות. הבעיות הן לבנים חלקות, בוץ בקבוצות הנמוכות והאפשרות ששיטפון כבד בנהר טו בון יבטל את החזרה בסירה. קחו מעיל גשם קל ולא מטרייה, שאין בה תועלת כשצריך את הידיים במדרגה.

איך משלבים את מי סון בטיול במרכז וייטנאם

בוקר במי סון משאיר את אחר הצהריים פנוי לעיר העתיקה, והרשימה שלנו של מה לעשות בהוי אן מכסה את שאר היום. מדה נאנג הוא משתלב עם החופים והגשרים שברשימת הדברים הכי שווים בדה נאנג.

רוב המטיילים ממשיכים אחר כך צפונה. הרכבת במעבר האי ואן מדה נאנג להואה היא קטע המסילה היפה ביותר במדינה, והמסלול שלנו של 5 ימים במרכז וייטנאם מראה איך מי סון, הואה ופונג נה נכנסים לשבוע אחד. אם אתם ממשיכים ישר למערות, הנסיעה מהוי אן לפונג נה לוקחת כמעט יום שלם באוטובוס או ברכבת.

פונג נה היא ההפך ממי סון במובן אחד שימושי: הנוף שם שלם, והמערות עדיין נחקרות. יום הליכה בג'ונגל אל מערת נהר הוא משקל נגד טוב לבוקר בין חורבות.