רכבת מדה נאנג להואה דרך מעבר האי ואן: באיזה צד לשבת

ברכבת מדה נאנג להואה, כלומר צפונה, שבו בצד ימין. מהואה לדה נאנג, דרומה, שבו בצד שמאל. הים נמצא תמיד בצד המזרחי של המסילה, ולכן הצד שפונה אליו מתחלף לפי כיוון הנסיעה. המסלול באורך 103 ק"מ ונמשך שעתיים וחצי עד שלוש שעות, מושב רך עולה 77,000 עד 190,000 דונג בהזמנה ישירה, והרכבות היחידות ששוות את זה הן אלה שנוסעות באור יום.

לא מעט מהאתרים שמופיעים גבוה בגוגל על המסלול הזה מציינים את הצדדים הפוך. לפני שאתם סומכים על מישהו, כולל הדף הזה, תבדקו במפה: המסילה עולה לאורך הצלע המזרחית של כף האי ואן, עם ים סין הדרומי (שהווייטנאמים קוראים לו ים המזרח) ממש מתחת, וכשפונים צפונה, המזרח נמצא מימין.

למה רכבת ולא אוטובוס

אוטובוסים לא חוצים את מעבר האי ואן. הם עוברים מתחתיו, דרך מנהרת האי ואן באורך 6.28 ק"מ, שפתוחה מיוני 2005 והיא מנהרת הכביש הארוכה בדרום מזרח אסיה. היא חוסכת 20 ק"מ ועד שעה נסיעה, ומראה לכם קיר.

הרכבת לא משתמשת באף אחד מהם. יש לה תוואי משלה, חצוב בצוקים שפונים לים, שמקיף את הכף דרך מנהרות קצרות כמעט בגובה פני המים, ולכן לאורך קטעים ארוכים חלון הקרון נמצא כמה מטרים בלבד מעל הגלים. אופנועים אסורים במנהרת הכביש ועולים בדרך המעבר הישנה, שהיא הדרך הטובה השנייה לעשות את הקטע הזה, ובסתיו גם הרטובה בהרבה.

בקיצור: הרכבת היא התחבורה הציבורית היחידה במסלול הזה שרואה את החוף. זה כל הטיעון בעדה.

לוח זמנים: אילו רכבות מדה נאנג להואה נוסעות ביום

בין דה נאנג להואה יש שש רכבות ביום או יותר, ורובן רכבות לילה בקו האנוי סייגון, כלומר שעתיים של מסילת הרכבת היפה בווייטנאם עוברות בחושך מוחלט. לכן כדאי להזמין את רכבות היום שבטבלה למטה. שתי הערים שוות לילה, לא ריצה לחיבור הבא.

הכביש מטפס למעלה; המסילה עוברת על הצוק שמתחתיו ורואה יותר.

השעות משתנות לפי לוח הזמנים העונתי, ואתרי ההזמנות מציגים אותן בהפרש של עד רבע שעה, אז תבדקו את שעת היציאה המדויקת כשאתם מזמינים. הרכבות דרומה נוסעות לפי לוח זמנים הפוך. SE2 ו-SE4 מתאימות לרוב האנשים; רכבות המורשת איטיות יותר והן יותר חוויה מאשר תחבורה, מה שמתאים לחלק מהמטיילים ומעצבן אחרים.

זה הקטע שמנהרת הכביש מדלגת עליו לגמרי.

מחיר כרטיס רכבת מדה נאנג להואה

מושב רך מדה נאנג להואה עולה 77,000 עד 190,000 דונג, תלוי ברכבת ובמחלקה, בערך 3 עד 7 דולר (כ-11 עד 26 שקל). דרגש שינה באותו קטע עולה 89,000 עד 258,000 דונג, והסיבה היחידה לקחת כזה לנסיעה של שעתיים ביום היא החלון הגדול יותר. לא משנה לאיזה כיוון אתם נוסעים, הואה שווה שני לילות, ולא אחר הצהריים שרוב האנשים נותנים לה.

אתרי סוכנויות מוכרים בדיוק את אותו מושב ב-14 עד 15 דולר (כ-52 עד 56 שקל). זו לא עקיצה, זו עמלת הזמנה על כרטיס זול, אבל זה פי שניים עד פי חמישה מהמחיר. המחירים נבדקו בספטמבר 2026.

תזמינו ישירות ב-dsvn.vn ותחזיקו תוכנית גיבוי. כרטיסי אשראי זרים נדחים שם מספיק פעמים כדי שלא תשאירו את זה לבוקר של הנסיעה, וסוכנות שמוכרת את אותו מושב בארבעה עשר דולר גובה עמלה, היא לא עוקצת אתכם.

איך מזמינים כרטיס

האתר הרשמי הוא dsvn.vn של רכבות וייטנאם. הוא נפתח בווייטנאמית, עם כפתור לאנגלית בפינה הימנית העליונה, שולח במייל כרטיס אלקטרוני עם קוד QR, וזו הדרך הזולה ביותר לקנות.

הבעיה היא התשלום. כרטיסי אשראי זרים נדחים ב-dsvn.vn מספיק פעמים כדי שזו לא תהיה התוכנית היחידה שלכם. אם אתם כבר בווייטנאם, תזמינו שם ותבחרו באפשרות לשלם אחר כך, שנותנת 24 שעות לשלם בכל תחנה או סניף דואר. אחרת, בקשו מהמלון להזמין עם כרטיס וייטנאמי, או תשלימו עם התוספת של משווק.

האוטובוסים נוסעים במנהרה של 6.28 ק"מ: חוסכים שעה, והנוסעים רואים קיר.

תזמינו שלושה עד שבעה ימים מראש. מושבי החלון בצד הים נגמרים ראשונים בסופי שבוע ובחגים, ובמסלול הזה המושב הוא כל הסיפור.

מה רואים מהרכבת במעבר האי ואן

עשרים הדקות הראשונות אחרי היציאה מדה נאנג לא מיוחדות: מפגשי מסילה, חצרות אחוריות, מגרשי גרוטאות. ואז המסילה מגיעה לחוף מפרץ דה נאנג, וקו הרקיע של העיר מופיע מעבר למים, מאחוריכם בצד ימין. אם נשאר לכם בוקר פנוי בצד הזה, החופים של דה נאנג הם שימוש טוב יותר בזמן מבית הקפה של התחנה.

מכל מושב רואים משהו. מהצד של הים רואים את המעבר.

ואז העלייה. המסילה נצמדת לצוק, נכנסת ויוצאת ממנהרות קצרות, עם הים ממש מתחת לחלון וחופים קטנים שאף כביש לא מגיע אליהם. כביש מעבר האי ואן עובר איפשהו מעליכם, בגובה של כ-475 מטר, ורואים אותו רק לעתים רחוקות. אחרי הפסגה המסילה יורדת לגובה פני הים בלאנג קו, עיירת דייגים על לשון חול בין לגונה לאוקיינוס, שבה עוצרות רכבות המורשת.

אחר כך, ארבעים הדקות האחרונות עד הואה הן שדות אורז וביצות. בערך 45 דקות מהנסיעה הן החלק הטוב. וזה מספיק.

מה עושים בהואה ובדה נאנג

הואה שווה שני לילות, לא אחד. העיר האימפריאלית לוקחת חצי יום, קברי הקיסרים לאורך נהר הבשמים עוד חצי, והמדריך מה לעשות בהואה מסביר אילו קברים שווים את הכניסה ואילו לא. את הערב סוגר רחוב הלילה להולכי רגל בהואה.

הואה בקצה הצפוני של הקו, ושווה שני לילות.

דה נאנג היא בסיס טוב יותר לשילוב של חוף ועיר, והמערות בהרי השיש הן חצי יום אם יש לכם אחד פנוי. בפועל רוב האנשים בדרך להוי אן, חצי שעה דרומה, והדברים שאפשר לעשות בהוי אן ימלאו שלושה ימים אם תתנו להם. אם בקטע הזה אתם מעדיפים את כביש החוף על פני המסילה, שווה להשוות בין האפשרויות להגיע מהואה להוי אן.

הפארק הלאומי באך מא נמצא בין שני קצוות הקו, ועל הנייר הוא עצירת הביניים המתבקשת. בפועל, תבדקו תאריכים: הטיולים המודרכים היומיים שם סגורים בספטמבר, אוקטובר ונובמבר, ונפתחים מחדש ב-1 בדצמבר.

ממשיכים צפונה לפונג נה

אותה מסילה ממשיכה מהואה לדונג הוי בערך בשלוש שעות, כך שהמערות נמצאות במרחק יום מדה נאנג בלי טיסה אחת. החלופה בכביש מהואה לפונג נה מהירה יותר מדלת לדלת, ומי שמכיר את תחנת הרכבת של פונג נה יודע למה לרוב האנשים עדיף לרדת דווקא בדונג הוי. מי שנוסע בכיוון ההפוך, מפונג נה להואה, עושה את אותה נסיעה עם צד מושב הפוך.

אם אתם ממשיכים עד האנוי, רכבת הלילה מדה נאנג להאנוי עוברת את קטע האי ואן בחושך ברוב הרכבות, וזו סיבה טובה לפצל את הנסיעה בהואה במקום לעשות אותה ברצף.