

מו קאנג צ'אי נמצאת בצפון מערב וייטנאם, כ-300 קילומטרים מהאנוי, ומפורסמת בטרסות אורז שמכסות מדרונות שלמים. זהו יעד הררי ושקט יחסית, שבו הנוף והחיים בכפרים חשובים יותר מרשימת אטרקציות צפופה.
רוב המטיילים מגיעים ליומיים עד ארבעה ימים, בדרך כלל בעונת המים או לקראת הקציר. הדרך ארוכה ומפותלת, לכן כדאי לשלב את הנסיעה כחלק מהחוויה ולא לנסות להגיע ולחזור באותו יום.
בני קהילת המונג עיבדו את מדרונות ההרים במשך דורות ויצרו מערכת מרשימה של טרסות. המראה משתנה לאורך השנה: בתחילת הקיץ השדות מוצפים ומשקפים את השמים, בהמשך הם הופכים ירוקים, ובספטמבר הם מקבלים צבע זהוב לפני הקציר.
בני ההמונג השחור הם הקהילה העיקרית באזור, והטרסות הן עבודתם.
הנוף אינו מרוכז בנקודה אחת. חלק מהתצפיות הטובות ביותר נמצאות לאורך כביש 32, בעמק טו לה, סביב מעבר קאו פה ובכפרים לה פאן טאן, צ'ה קו נה ודאו סו פין.
האזור הוא בית לקהילות מונג ותאי, שחלקן עדיין מתפרנסות מחקלאות וממלאכות מסורתיות. לינה באירוח ביתי מאפשרת להכיר את המטבח המקומי ואת קצב החיים בכפר, אך חשוב להתייחס למקום כאל בית ולא כאטרקציה.
בקשו רשות לפני צילום אנשים, אל תיכנסו לשדות ללא הזמנה וקנו ישירות מיצרנים מקומיים כאשר אפשר.
שתי תקופות בולטות במיוחד:
הלינה כאן היא לודג' או הומסטיי, ובעונה כדאי להזמין מראש.
התזמון משתנה מעט משנה לשנה בהתאם לגשם ולגובה. לפני הזמנה כדאי לבדוק תמונות ועדכונים מקומיים מהשבוע האחרון. בחורף קר ולעיתים ערפילי, ובקיץ ייתכנו גשמים חזקים ומפולות בכבישים.
הנסיעה אורכת בדרך כלל שבע עד תשע שעות. אוטובוסים ומיניוואנים יוצאים מהאנוי לעיירה מו קאנג צ'אי, ולעיתים ממשיכים דרך נגיה לו וטו לה. בעונת הקציר מומלץ להזמין מקום מראש.
רכיבה עצמאית באופנוע מתאימה רק לרוכבים מנוסים. הכביש כולל פיתולים, ירידות חדות, ערפל ומשאיות. נדרשים רישיון תקף, ביטוח שמכסה רכיבה, קסדה איכותית וזמן נסיעה שמאפשר עצירות בטוחות. למי שאינם מנוסים עדיף לשכור רכב עם נהג או להצטרף לסיור קטן.
בעיירה מו קאנג צ'אי יש בתי הארחה ומלונות פשוטים עם גישה נוחה למסעדות ולתחבורה. אירוח ביתי בכפרים מתאים למי שמעדיפים אווירה מקומית ונוף קרוב יותר לטרסות. רמת החדרים משתנה, ולעיתים מדובר במזרנים בחלל משותף עם מקלחת בסיסית.
עמק טו לה נמצא בדרך מהאנוי, והוא העצירה הראשונה לפני המעבר.
לפני ההזמנה בדקו אם המחיר כולל ארוחת ערב, האם יש מים חמים וכיצד מגיעים למקום אחרי רדת החשכה. בתקופות השיא אל תסתמכו על מציאת חדר במקום.
טו לה נמצאת בדרך למו קאנג צ'אי ומוקפת שדות אורז והרים. זו עצירה טובה לארוחה, לתצפית וללילה רגוע. האזור מוכר גם בזכות אורז דביק מקומי.
מעבר קאו פה הוא אחד ממעברי ההרים המרשימים בצפון וייטנאם. ביום בהיר נשקפים ממנו עמק טו לה וטרסות רחבות. התנאים משתנים במהירות, לכן אין לעצור בעיקול או בשול כביש צר רק לצורך צילום.
הכפרים האלה מוקפים בכמה מהטרסות המצולמות ביותר באזור. חלק מהתצפיות דורשות הליכה בשבילי עפר, ולעיתים תשלום קטן או מדריך מקומי. אחרי גשם השבילים חלקים מאוד.
עונת הרחיפה במעבר קאו פה קצרה, בספטמבר סביב פסטיבל הרחיפה.
טיול רגלי עם מדריך מקומי מאפשר להגיע לכפרים ולשדות שאינם נגישים ברכב. מעבר לנוף, זו הדרך הטובה ביותר להבין כיצד הטרסות מושקות ומעובדות.
אפשר לבחור בין הליכה קצרה של כמה שעות לבין מסלול יום מלא. רמת הקושי תלויה בבוץ, בחום ובעליות, ולא רק במרחק. נעליים עם אחיזה טובה, מים וכיסוי לגשם הם ציוד בסיסי.
בעונת הקציר מתקיימות לעיתים פעילויות מצנחי רחיפה באזור מעבר קאו פה. הפעילות תלויה במזג האוויר ובמפעילים מורשים, ולכן יש לבדוק זמינות ובטיחות מראש ולא לבנות עליה כתוכנית קבועה.
כדאי לנסות אורז דביק, עוף בגריל, חזיר הרים, דגי נחל וירקות עונתיים. באירוח ביתי הארוחה לרוב משותפת. אם יש מגבלות תזונתיות, הסבירו אותן מראש ובמילים פשוטות.
קום לאם הוא אורז דביק שנצלה בתוך במבוק, ומאכל אזורי קבוע.
אם אתם מגיעים בתחבורה ציבורית, השאירו מרווח לשינויים. נסיעה הררית יכולה להתארך בגלל מזג אוויר או עבודות בכביש.
שלושה ימים הם בחירה טובה מהאנוי. יומיים אפשריים אך כרוכים בנסיעות ארוכות, וארבעה ימים מאפשרים קצב רגוע יותר.
בדרך כלל מאמצע ספטמבר עד תחילת אוקטובר, אך מועד הקציר משתנה לפי מזג האוויר והגובה.
כן. אפשר להגיע באוטובוס או במיניוואן ולתאם נהג, מונית מקומית או מדריך לטיולים באזור.
כן, אם הילדים מסתדרים עם נסיעות ארוכות. בחרו לינה נוחה ומסלולי הליכה קצרים והימנעו מרכיבה עצמאית בכבישים ההרריים.
לא לתצפיות הסמוכות לכביש, אבל מדריך מומלץ ל טרקים בין כפרים ושדות, במיוחד אחרי גשם או כאשר רוצים להכיר את התרבות המקומית.
קבלו את המידע העדכני ביותר על הטיולים והמבצעים המיוחדים שלנו!