המאוזוליאום של הו צ'י מין: שעות פתיחה, כניסה ולבוש 2027

הכניסה למאוזוליאום של הו צ'י מין בהאנוי חינם, והוא פתוח רק בבקרים של ימי שלישי, רביעי, חמישי, שבת וראשון. בכל יום שני ושישי הוא סגור. מאפריל עד אוקטובר הדלתות נפתחות ב-7:30, ומנובמבר עד מרץ ב-8:00, והכניסה האחרונה היא בסביבות 10:30 עד 11:30, לפי היום. הוא גם נסגר לתחזוקה לכחודשיים בשנה, בדרך כלל מסביבות 15 ביוני או בספטמבר ואוקטובר, תלוי בשנה, אז בדקו לפני שאתם הולכים. ב-2026 הסגירה היא מ-4 בספטמבר עד 2 בנובמבר. כסו כתפיים וברכיים, וצפו לתור.

השעות נבדקו באוקטובר 2026 מול ההודעה של פיקוד המאוזוליאום.

שעות הפתיחה של המאוזוליאום של הו צ'י מין

המאוזוליאום פועל לפי שני לוחות זמנים עונתיים, ושעת הסגירה תלויה ביום בשבוע. אין ביקורים אחר הצהריים בשום תקופה בשנה.

שלושה תאריכים גוברים על הכלל של שני ושישי: 19 במאי (יום הולדתו של הו צ'י מין), 2 בספטמבר (היום הלאומי) והיום הראשון של ראש השנה הירחי. בימים האלה המאוזוליאום נפתח בכל יום בשבוע שבו הם חלים, והתור הוא הארוך ביותר בשנה.

שעת הסגירה היא השעה שבה הדלתות נסגרות, לא השעה שבה התור מפסיק לזוז. האבטחה מפסיקה להכניס אנשים מסוף התור זמן מה קודם, כך שלהגיע ב-10:15 ביום חמישי זה הימור. התוכנית הבטוחה יותר היא לעמוד בתור כבר בשעת הפתיחה.

סגירת התחזוקה של 2026

בכל שנה המאוזוליאום נסגר לכחודשיים, בזמן שמטפלים בגופה ובמבנה. ב-2026 הסגירה היא מ-4 בספטמבר עד 2 בנובמבר, והביקורים מתחדשים ביום שלישי, 3 בנובמבר, שהוא יום פתיחה. התאריכים פורסמו באוגוסט על ידי פיקוד המאוזוליאום, וכמה מארגני טיולים פרסמו חלון מעט שונה (5 בספטמבר עד 3 בנובמבר), אז בדקו שוב בשבוע שבו אתם מגיעים.

הסגירה זזה משנה לשנה. ב-2025 היא הייתה מ-2 ביוני עד 31 ביולי, כך שתאריך שקראתם בבלוג ישן יכול להיות שגוי בשלושה חודשים. מה שנשאר קבוע הוא שהיא נמשכת כשמונה שבועות, ומודיעים עליה כמה שבועות מראש.

סגירה לא משביתה את הכול. כיכר בה דין שמלפנים נשארת פתוחה, השומרים עדיין עומדים בדלת, והבית על הכלונסאות, המוזיאון ופגודת העמוד האחד פועלים לפי השעות שלהם.

בכיכר אפשר להסתובב גם כשהמאוזוליאום סגור. צילום: Vyacheslav Argenberg, CC BY 4.0.

קוד הלבוש במאוזוליאום

השומרים בבידוק הביטחוני מחזירים אנשים בגלל לבוש, ובשער אין צעיפים או סרונגים להשאלה. הכללים פשוטים:

• כתפיים מכוסות. בלי גופיות ובלי כתפיות דקות.
• ברכיים מכוסות. מכנסיים ארוכים או חצאית מתחת לברך, בלי מכנסיים קצרים בשום אורך.
• שום דבר שקוף או עם מחשוף עמוק.
• בפנים מורידים כובע, אז הביאו כובע שאפשר להחזיק ביד.
• עדיף נעליים סגורות. סנדלים בדרך כלל עוברים, כפכפים מקבלים מבטים.

הבעיה המעשית היא החום. באפריל ובמאי בהאנוי כבר יותר מ-30 מעלות באמצע הבוקר, והתור עומד ברובו תחת כיפת השמיים. מכנסי פשתן קלים וחולצת כותנה רחבה עם שרוולים פותרים את שתי הבעיות בבת אחת. אם אתם מגיעים ישר מיום של טיולים, מספיק זוג מכנסיים דקים מקופל בתיק יום, אם כי התיק עצמו ילך אז לדלפק השמירה.

כמה ארוך התור, ואיך עוברים אותו

ביום חול מחוץ לתקופות החגים, רוב האנשים נמצאים בפנים תוך 30 עד 45 דקות מרגע שנעמדו בתור. בחודשי השיא, בסופי שבוע וסביב שלושת התאריכים המיוחדים זה מגיע ל-90 דקות ולפעמים יותר. לאורך הבוקר מגיעות באוטובוסים קבוצות גדולות של תלמידים וייטנאמים ושל ותיקי מלחמה, והן עומדות באותו תור.

הביקור עצמו קצר בהרבה מההמתנה. הולכים בטור, לכל היותר שניים זה לצד זה, על פני השומרים וסביב שלושה צדדים של ארון הזכוכית, ותוך שתיים או שלוש דקות אתם שוב בחוץ.

איפה נעמדים בתור

מבקרים עצמאיים וקבוצות טיול רגילות נכנסים מרחוב נגוק הא, מספר 17, בצד המערבי של המתחם. הכניסה ברחוב הונג וואונג 8 מיועדת למשלחות שמניחות זרים. נהגי מוניות וגראב מכירים את שתיהן, אז אמרו נגוק הא.

תיקים, מצלמות וטלפונים

אסור להכניס תרמילים ותיקים גדולים. השאירו אותם בדלפק השמירה שליד הכניסה ואספו אותם ביציאה, בצד השני של המתחם. זו הליכה, אז בואו עם מעט ציוד. גם מצלמות מקצועיות הולכות לשמירה. טלפונים יכולים להישאר בכיס, כבויים. אוכל, שתייה ומסטיק אסורים.

איך מתנהגים בפנים

בלי תמונות, בלי וידאו, בלי דיבורים, ידיים מחוץ לכיסים ובלי לשלב זרועות. המשיכו ללכת בקצב של מי שלפניכם. השומרים מעירים בנימוס ומיד, ואף אחד לא נעלב מזר שטועה פעם אחת, אבל זה מקום שהרבה מבקרים וייטנאמים באים אליו כדי לחלוק כבוד, והאווירה משקפת את זה.

בעונה הקרירה השומרים עוברים למדים כהים יותר, וההחלפה היא טקס קטן בפני עצמו. צילום: Christophe95, CC BY-SA 4.0.

האם אפשר לראות את גופתו של הו צ'י מין?

כן. גופתו החנוטה של הו צ'י מין מונחת בארון זכוכית באולם מרכזי אפלולי וקר, עם שומר בכל פינה. הוא מת ב-2 בספטמבר 1969, והמאוזוליאום נבנה בין 1973 ל-1975 ונפתח ב-29 באוגוסט 1975. בצוואתו ביקש שגופתו תישרף, וההחלטה לשמר אותה התקבלה על ידי ההנהגה אחרי מותו. המבנה פונה אל כיכר בה דין, שבה קרא את הכרזת העצמאות ב-2 בספטמבר 1945.

רוב המבקרים מתארים את האולם כשקט וקר מאוד, עם אור שמכוון אל הפנים והידיים. ילדים רשאים להיכנס, והמעבר קצר מכדי להטריד את רובם.

מה עוד יש במתחם

היציאה מהמאוזוליאום מובילה ישר אל גני ארמון הנשיאות, ורוב האנשים עושים את השאר כסיבוב אחד. הקצו שעה וחצי לכל המתחם.

הוא גר ועבד כאן מ-1958 עד 1969. צילום: Sumi nguyễn / Google Maps.

הבית על הכלונסאות מספר על הדרך שבה בחר לחיות יותר מכל דבר במוזיאון. הוא סירב לעבור לארמון המושל הצרפתי, וגר במקום זאת בבית עץ של שני חדרים ליד בריכת קרפיונים, עם שולחן כתיבה, מיטה וטלפון. את החדרים רואים מבחוץ, דרך קירות פתוחים.

ולמי שרוצה את המלחמה עצמה, המוזיאון להיסטוריה צבאית של וייטנאם בהאנוי נמצא עשר דקות הליכה דרומה לאורך רחוב דיין ביין פו, וממלא אחר צהריים שלם.

המוזיאון נמצא ליד פגודת העמוד האחד, בקצה הרחוק של המסלול. צילום: VNM Hanoi / Google Maps.

איך משלבים את המאוזוליאום ביום בהאנוי

מכיוון שהוא פתוח רק בבוקר, המאוזוליאום קובע את מבנה היום. מסלול שעובד: תור בשעת הפתיחה, סיבוב בגני הארמון ובפגודת העמוד האחד, ואז מונית קצרה צפונה אל פגודת טראן קווק שעל האגם המערבי, לפני ארוחת הצהריים. אחר הצהריים נשאר פנוי לרובע העתיק ולהליכת ערב סביב אגם הואן קיים, כ-2.5 ק"מ מבה דין.

הרשימה הארוכה יותר שלנו של מה לעשות בהאנוי מכסה את שאר העיר. וכללי הלבוש כאן הם הרגל טוב לכל המדינה, יחד עם שאר הנקודות ברשימת הדברים שלא עושים בווייטנאם.

המבקרים מטיילים בגנים, אבל אף פעם לא נכנסים לארמון עצמו. צילום: Sky Blue / Google Maps.

הרבה מטיילים שיורדים מהאנוי דרומה עוצרים אחר כך בפונג נה, עשר שעות ברכבת לילה. המדריך מהאנוי לפונג נה משווה בין הרכבת, אוטובוס הלילה והטיסה, והעמוד שלנו על המערות והטרקים של פונג נה מסביר מה עושים כשמגיעים. היום הראשון שם הוא לעיתים קרובות הליכה בג'ונגל אל מערה רטובה, אחרי יומיים על מדרכות העיר.