טרק מערות בווייטנאם: לינה, אוכל, שירותים, סבלים ומחירים

בטרק מערות בווייטנאם של כמה ימים ישנים באוהל על מזרן, במחנה שמוקם בג'ונגל או בתוך פתח של מערה. אוכלים ארוחות חמות שהסבלים מבשלים במקום. השירותים הם דלי קומפוסט עם מושב, באוהל נפרד משלו, ואחרי השימוש מכסים בנסורת. תהיו רטובים בערך מהשעה השנייה של היום הראשון, ולא תתייבשו באמת עד שתחזרו. יומיים עולים החל מ-5,175,000 דונג, וחמישה ימים 35,000,000.

שום דבר מזה לא נועד להפחיד. זה בדיוק מה שכל אחד רוצה לדעת לפני שהוא משקיע אלף דולר ושבוע, וכמעט אף אחד לא טורח לכתוב את זה.

איפה ישנים במשלחת מערות

באוהלים, ועל מזרן אמיתי, לא על מזרן שטח דק. במשלחות של Jungle Boss בכל אוהל יש מזרן עבה, כרית, שמיכה ומאוורר ללילות החמים. שקי שינה מקבלים איפה שהלילות קרירים מספיק. את ההיתרים לכל מערה בפארק מנפיקה רשות הפארק הלאומי פונג נה-קה באנג, והיא קובעת מה מותר לבקר ומי רשאי להוביל.

המחנה נמצא בדרך כלל בכניסה למערה או על גדת נהר סמוך. בחלק מהמשלחות ישנים בתוך המערה עצמה, וזה החלק שכולם זוכרים: הטמפרטורה קרירה וקבועה, אין מזג אוויר, ויש שקט מוחלט חוץ מרחש המים.

שני דברים שאף אחד לא מספר. במחנה אין גנרטור, אז כשהכול נרגע הפנס שעל הראש הוא מקור האור היחיד שלכם. ומתחת לאדמה הטמפרטורה יציבה אבל הלחות מלאה, כך ששום דבר שתתלו לא יתייבש בלילה.

המחנה תמיד ליד המים: פה הכול נשטף ושום דבר לא מתייבש.

שירותים במשלחת מערות של כמה ימים

כולם שואלים וכמעט אף אחד לא עונה, אז בפשטות: זה שירותי קומפוסט באוהל פרטי, עם מושב רגיל מעל דלי. את מה שהשארתם מכסים בקליפות אורז או בנסורת מפח שעומד לידו, וזה שולט בריח ומתחיל את תהליך הקומפוסט.

זה נקי וזה פרטי. אבל זה עדיין דלי באוהל באמצע הג'ונגל, ואם זה שובר שוויון בשבילכם, משלחת של כמה ימים היא לא בשבילכם. טרק של יום כן.

הכול יוצא החוצה. גם הכללים של הפארק, שהוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, וגם הנוהג של המפעילים מחייבים את זה, ולכן יש מערכת קומפוסט ולא סתם בור.

מה אוכלים מתחת לאדמה

יותר טוב ממה שחשבתם. בטיול טיפוסי של יומיים יש ארוחת צהריים בסגנון פיקניק ביום הראשון, ארוחת ערב על האש במחנה, ארוחת בוקר ביום השני וצהריים לפני היציאה. האוכל והשתייה כלולים במחיר לאורך כל הדרך, וגם הבישול.

במחנה תת קרקעי אין מזג אוויר וכמעט אין קולות.

הארוחה על האש היא השיא: בשר וירקות על מדורה במחנה, בדרך כלל עם אורז ותערובת מקומית של מלח וצ'ילי. תזונה צמחונית ודרישות אחרות הן עניין שגרתי, אבל חייבים לבקש אותן בהזמנה, כי כל מצרך נקנה ונסחב פנימה ימים מראש. בקשה שתגידו למדריך באותו בוקר לא תוכל להתמלא. תגידו את זה כשאתם מזמינים ולא במחנה, והמדריך לטיול טבעוני וצמחוני בווייטנאם מסביר מה המטבח מבין במילה הזאת.

כמה נרטבים בטרק מערות עם נהר

לגמרי, ומוקדם. אלה מערות שזורם בהן נהר. תחצו מים ברגל, תשחו קטעים עם חגורת הצלה, ובטיולים הרטובים יותר תבלו במים חלק נכבד מהיום. איפה שהאדמה רטובה יש גם עלוקות, ועלוקות היבשה במסלולים הרטובים קלות לטיפול הרבה יותר ממה שהמוניטין שלהן מרמז.

המסקנה המעשית היא שיטת שני הסטים: סט אחד שהולכים ושוחים בו ונשאר רטוב כל הטיול, וסט יבש שגר בשק יבש ונלבש רק במחנה. לא מערבבים. מי שלובש את הבגדים היבשים להליכה החוצה מבלה את ארבע השעות האחרונות בבגדים רטובים.

כותנה היא האויב. בד דרייפיט מתייבש עליכם תוך כדי תנועה, כותנה לא, ובמערה של 20 מעלות כותנה רטובה על הגוף מקררת באמת. המדריך לשחייה במערות מסביר מה שונה כששוחים מתחת לאדמה, ובעיקר שלא רואים את הצד השני.

את הגודל מבינים רק כשמישהו נכנס לפריים.

מה הסבלים סוחבים במשלחת בפונג נה

כמעט הכול. אוהלים, מזרנים, שקי שינה, כל האוכל, ציוד הבישול, ציוד הבטיחות והחבלים עולים על הגב של הסבלים. הם יוצאים לפניכם, וכשאתם מגיעים המחנה כבר עומד.

אתם סוחבים תיק יום: מים, שק יבש עם בגדי המחנה, מצלמה והתרופות שלכם. מגבלת הציוד האישי שנסחב בשבילכם היא בדרך כלל בסביבות 7 ק"ג, וזה יותר ממספיק, כי אין על מה להוציא כסף ואין לאן להתלבש יפה.

הסבלים הם מקומיים, הם עושים את המסלול הזה כל הזמן, והם סוחבים יותר מכם, במהירות כפולה משלכם ובנעליים גרועות יותר. טיפ בווייטנאם הוא לא חובה, אבל כאן הוא מקובל. תכניסו אותו לתקציב מראש במקום לחשב בסוף.

יום בטרק מערות בווייטנאם

האיסוף מוקדם, בדרך כלל בסביבות שמונה, עם תדריך בטיחות במשרד וחלוקת ציוד: קסדה, פנס ראש, כפפות, חגורת הצלה ומגפיים אם צריך.

באולמות הכניסה עוצרים, אוכלים ואוספים כוחות לפני שנכנסים עמוק יותר.

הבוקר הוא הליכה. שביל ג'ונגל, חציות נחלים, חום, ובחלק מהטיולים עלייה ארוכה בהתחלה. אוכלים צהריים איפשהו ליד מים. אחר הצהריים זה המערה: טיפוס על סלעים, הליכה במים, קטעי חבלים שהמדריכים מתקינים ומלמדים את הטכניקה במקום.

מגיעים למחנה לקראת הערב, ונשאר זמן לשחות, להוריד את הבגדים הרטובים ולשבת לפני ארוחת הערב. הולכים לישון מוקדם וישנים טוב. היום השני הוא אותה דרך הפוך, בדרך כלל קצרה יותר, וחוזרים למשרד בין אמצע אחר הצהריים לסופו.

במשלחת של שלושה או חמישה ימים העיקר הוא הימים האמצעיים, כי אתם כל כך עמוק בפנים שההליכה החוצה לבדה לוקחת יום שלם.

תהיו כנים עם עצמכם לגבי הכושר לפני שאתם מזמינים, לא ביום השני. לחזור באמצע זו לא אשמה של אף אחד והמדריכים מטפלים בזה ברוגע, אבל אין החזר, וכל ההוצאות מאותו רגע עליכם.

מה קורה אם אי אפשר להמשיך

מוציאים אתכם בבטחה. בכל טיול יש עוזרי בטיחות לצד המדריכים, המפעילים מקיימים הכשרות בטיחות וחילוץ במערות משלהם, והוצאה של אדם מהשטח היא בדיוק אחד המצבים שהצוותים האלה מתאמנים עליהם.

במשלחות הארוכות הימים האמצעיים הם העיקר, כי רק היציאה לוקחת יום.

מבחינה כספית זה פחות נוח. לפי תנאי ההזמנה והביטול שפורסמו, אם התחלתם טיול ונאלצתם לחזור מסיבות שלכם, אין החזר וכל ההוצאות מאותו רגע עליכם. גם Oxalis קובעת אותו דבר לגבי סון דונג: אם מתעוררים קשיים ביום השני, הטיול עלול להיעצר בלי החזר ובלי תאריך חלופי.

זה הסטנדרט במשלחות מערות, כי המדריכים, הסבלים וצוות הבטיחות מקבלים שכר בכל מקרה. וזו גם הסיבה להעריך את הכושר שלכם בדיוק, ולא באופטימיות, כשאתם מזמינים.

איזו משלחת מערות בפונג נה לבחור

יומיים מספיקים כדי להבין במה מדובר. בשלושה זה מפסיק להרגיש כמו טיול יום ארוך. חמישה ימים זה סיפור אחר לגמרי, וכדאי שתעשו קודם משלחת של יומיים.

לגבי המערות עצמן, הטיול למערות טו לאן הוא תיאור מכלי ראשון של הדרגה האמצעית, והטיול לסון דונג הוא זה שבפסגה, וכרגע הוא מלא עד 2028.

אם אתם עדיין מתלבטים, המדריך למערות היפות ביותר בפונג נה מפרט מה יש בתוך כל אחת, המדריך לבעלי החיים במערות מספר מי עוד חי שם למטה, ובולען האנג צ'ה נגאו והמפל שלו מזכיר שעדיין מגלים כאן מערות חדשות.